.png){kind=logo}
מרק איטריות בוכרי
- רון יוחננוב
- 26 בספט׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות
כל הדרך מבית הספר אני מרגיע את עצמי, אני כבר לא ילד מפתח. סבתא שלי, זאת שאימא חיכתה לה 20 שנה, עלתה לארץ, וסוף סוף יש משהו בבית. מישהו שמקבל אותי ומכין לי ארוחת צהריים חמה. ועוד איזה ארוחת צהריים. של סבתות.
אימא, שנשאבה לחיים בישראל, עבדה קשה בלהאכיל 10 נפשות. כשסבתא הגיעה, היא לא הייתה מוכנה לשחרר והביאה את סבתא לגור איתנו, כדי להשלים פערים אחרי כל כך הרבה זמן. סבתא הסכימה ואנחנו קיבלנו חיזוק משמעותי בגזרת המטבח ולימוד השפה.
סבתא, שכבר הייתה בת 80 לא הראתה לרגע חולשה, ובכל יום מחדש הפתיעה עם מנות מיוחדות, מסורתיות ומקוריות שהפכו את הילדות שלי לטעימה במיוחד. למדתי המון מסבתא וגם מאימא, שתיהן בשלניות מנוסות ומקצועיות שבישלו לרבים בעדה הבוכרית (ועוד יסופר רבות עליהן).
באחד הימים בהם חזרתי מבית הספר, סבתא משכה חוטים מצד לצד ותלתה יריעות של בצק שהכינה בעבודת יד. אני פותח בזהירות את דלת הבית ומגלה שאני מתקשה לעבור ולהיכנס לחדר. כל הבית מקומח, אבל למי אכפת.
