האיקרה של אהובה

אני מחזיר אתכם עכשיו לתחילת שנות התשעים. חופש גדול

בבית אנחנו אלפי נפשות. החופש מתחיל מחר. ואני חייב לברוח

לאן? כמו בכל שנה. לתל כביר. לאחותי הגדולה והאהובה.

אהובה. האמא השניה שלי. זאת שקיבלה אותי שהיא נערה בת 13 ולא ירדתי לה מהידיים.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של ronyohananov.com יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים