קבלו שוב מתכון פצצה: הקוסקוס מתבשל עם העוף, שבעצמו הושרה עוד קודם בסויה וסילאן, ואל כל הקסם הזה מצטרף תיבול מפתיע וטאץ' של רוזמרין. אנחנו מבטיחים לכם חגיגית: גרגר קוסקוס אחד לא יישאר

גילוי נאות: כבר 25 שנים שלא טעמתי את השילוב הזה של האפונה והגזר. כמות הפעמים שאכלתי בתור ילד את האוכל שאמא הייתה מביאה לפעמים מהעבודה יצרו אצלי אנטי חזק למנות מתועשות של "חדרי אוכל" וגם ל"אפונה וגזר" מצד אחד באמת שהמטבח הישראלי התקדם. הפכנו להיות מעריצי אורז ושניצל וגם אוהבי האנטיפסטי והירקות הטריים. מטבח שוק קוראים לזה היום. אבל יש משהו בפשטות. בסירים של פעם. הקלאסיקות שכולם אוהבים לאהוב. אין לי מושג איפה הבנות שלי ראו סיר כזה אבל מאותו הרגע לא הפסיקו לבקש ממני להכין להם אור

אורז עם בצל בציר ירקות, שנכנס לתנור יחד עם עוף שהושרה במרינדה קלילה שמשדכת אורגנו ולימון (וחברים, מסתבר שזה שידוך משמיים). רבע שעה עבודה, מאה אחוז הצלחה ועוד לא התחלתי לדבר על כמה שהיא יפה.

פסטה ברוטב בלונז. מאז ומתמיד- קלאסיקה שמנצחת. קיימם גרסאות רבות וטעימות למתכון האגדי. עם יין בלי יין, עם כל מיני תוספות. אני מכין בגרסה לילדים, פשוטה ומהירה.

רבותי, הכינו את החלות, קרעו את הפיתות! השקשוקה הכי מגניבה כאן. לפני כמה שבועות ראיתי ברשת את הרעיון לשקשוקה עם גבינת חלומי! לא הבנתי את הקטע, חשבתי לעצמי, זה נראה טוב, מצטלם מגניב ושווה ים של לייקים. אבל לא יותר מזה.

קרוב לודאי שמתשהו בחיים יצא לכם להכין מנה חמה נודלס בסיטואציה כזו או אחרת. יש כאלה שמספרים על התמכרות למנה ולטעם הממכר של האיטריות שלא נגמרות.

סתם ככה, בצהרי יום ראשון, אחרי שבשישי שבת בישלתי בקטנה, הייתי חייב להכין תבשיל מנחם, כזה שיחמם את הבית וימלא את הלב. אז הנמכתי את המזגן והפעלתי את הסטורי, ויחד עם העוקבים הכנתי ממולאים צמחוניים, בלי בשר, קלילים ורכים עם מלא מלא רוטב טעים שאי אפשר היה להפסיק לנגב. התגובות שלכם לא אחרו להגיע, היו כמה שהספיקו להכין יחד איתי, אפילו בלי מתכון כתוב. תודה על הפידבק! כל כך זכיתי בכם. תודה על הזכות.

ארוחה שלמה, טעימה ומזינה והכל בפחות מחמש דקות עבודה על תבנית אחת שמשגרים לתנור ושוכחים ממנה עד שהיא מוכנה, כעבור שעה. בורגול, פרגיות עסיסיות , פטריות, תיבול טוב - באמת שלא חסר כאן כלום!

שהייתי ילד, לאחים הגדולים שלי כבר היו ילדים, הייתי אוהב כל כך לבקר אצלם בבית ולנשק בלי הפסקה את האחיינים שלי. פעם, בביקור אצל גיסתי מירב, כילד שמכיר רק את המטבח הבוכרי, קיבלתי צלחת מלאה באיטריות שהכינה, והתאהבתי. בחיי שלא נרגעתי מהדבר הזה. בצק , פסטה ואיטריות זה החיים וכאן היה סיר שלם של איטריות רכות ורכות. לא יכולתי להפסיק לזלול. מאז. את הסיר הזה אני מכין בבית גם לילדים שלי. ואולי בגרסה טיפונת שונה.