לפני שנתחיל. חשוב להתנצל בפני הבוכריים האהובים. נכון אתם צודקים. לא מכינים ככה. בסדר. סליחה. לא אעשה זאת שוב. בעצם כן. אני הולך להכין את זה שוב ושוב ושוב ושוב. למה? למי יש סבלנות לעמוד ולחתוך בשר לקוביות קטנות? למי יש כוח לקצוץ עכשיו עשבי תיבול חיתוך? ובאמת למה? כי מתקבל תבשיל כל כך טעים שזה לא הגיוני בכלל שההכנה הייתה קלה כזאת!

אחרי המתכון ל ניוקי עם דג שמכינים בדקה שפורסם בבלוג לפני כשבועיים ושבר כל שיא אפשרי אני לא מתבייש יותר. המטבח שלי בגובה העיניים. וכן - אני מבשל ניוקי משקית. זה טעים לי ואני גאה בזה! כפי שכבר הבנתם, יש לי כמה מתכונים מנצחים שמכינים עם ניוקי. חפשו אותם כאן בבלוג. עכשיו הגיע התור למנת הניוקי עם עוף שאני מכין שאין לי סבלנות לחתוך תפוחי אדמה. שממש מתחשק לי לשגע את האורחים שאני מארח ובכלל בימים שאני מחפש את החיים הקלים במטבח.

מי מאתנו לא אוהב פסטה? חברת ברילה אתגרה אותי עם הכנת מנת פסטה חגיגית לכבוד יום הפסטה הבינלאומי החל היום. איזה כיף. מרגיש כאילו זה החג הפרטי שלי. אני מת על פסטה. גדלתי על פסטה ואוהב פסטה בכל ורסיה אפשרית. ונחזור לאתגר. הכי טבעי שנקפוץ למחוזות איטליה או סין עם מנות פסטה כיאה למדינות בהם היא נולדה.

אתם מכירים אותי, אני מת על החיים הקלים במטבח. בתוך כל העיסוקים, ולמרות שאנחנו בבית, מאושפזים למטבח. לפעמים גם לי אין חשק לבשל. בא לי להכין משהו מהיר. שהבנות יהיו מרוצות. שיהיה קליל וטעים. לרוב אני מכין את הניוקי במחבת עם ירקות או ב רוטב שמנת פטריות שאלו גם מנות שחוסכות בזמנים. בלי לבשל מראש את הניוקי. פטנט ישן שאני לא מפסיק להינות ממנו.

מי לא אוהב נודלס? אטריות שמנמנות שסופגות נהדר את כל הטעמים. הילדים משוגעים על זה. אנחנו המבוגרים לא פחות אז קבלו את גרסת המשפחתית שלי. כמו תמיד קל ומהיר (ואל תגלו אפילו עם נודלס מוכן שקונים בסופר - וזאת לא פרסומת).

אני זוכר בתור ילד, פק"ל, פעם בחודש, אמא הייתה מבשלת בצלים, ממלאת אותם ומפנקת את אבא בארוחת שישי עם סיר של בצלים ממולאים. אני עוצם את העיניים ונזכר בסירים המתקתקים האלה, בצלצלים קטנטנים ממולאים במילוי רך כמעט נמס בפה. רוטב סודי משגע. עוצם ונזכר בוויכוחים על הסוכר. הוספת? או לא? פעם הבצלים היו מתקתקים יותר. אבל עדיין אימא הייתה מוסיפה טיפונת סוכר.. להתקרמלות. אהבה להטריף אותנו. ובכל פעם היינו מלקקים את האצבעות. בבוכרית קוראים למנה הזו "אושי פיוזי" .

את ראש השנה הקרוב נחגוג כנראה שוב בחיק המשפחה הגרעינית, בלי טיסות לחו"ל וטיולים מהנים. קצת לפני הקורונה, לרגל יום הולדתי ה-40, אלה לקחה אותי לטיול באיסטנבול. טורקיה, מדינה כל כך טעימה, והטיול הזה העניק לי כל כך הרבה רעיונות והשראות שאני משתוקק שוב לטוס לשם.

קבלו את סיר השנה. קציצות בשר רכות ששוחות בתוך רוטב של עגבניות שרי מתקתקות וקוביות חצילים. אחחח מנה שהיא פשוט חלום. כל מה שאנחנו אוהבים בסיר אחד. קציצות בשר, חצילים ורוטב עגבניות משגע. סיר אורז ליד, טחינה מעל ואתם מסודרים! ורגע, אמרתי כבר שהכל בסיר אחד?

לשבת וחג או שמתחשק טעים וחמצמץ, סיר צהוב מלא באור וחום של בית. קציצות רכות רכות על תחתיות של ארטישוק רכות לא פחות וכל זה שוחה בתוך רוטב טעים שכיף להטביע בתוכו אורז. הנה המתכון בגרסה שלי, לא כמו שאימא שלי נהגה להכין באולמות האירועים שעבדה. ואלוהים כמה עבודת פרך זאת הייתה עבורה. להכין מילוי, למלא, לצפות בקמח, בבלילה, לטגן ואז ברוטב. 2 ביסים ובטן יש חושך. ובאמת. באמת שבאמת (כתבתי 3 פעמים באמת) הטעם זהה לחלוטין רק שפחות עבודה ופחות קלוריות.