לארוחת שבת התחשק לנו משהו בייתי, אוכל של סבתא מנחם. את השום הטרי, שעכשיו בשיא העונה מריחים בכל הבית. ריח של שוק בימים של סגר שממלא לי את הלב במצב רוח ותקווה לימים טובים יותר. הלכתי על גולש. אבל באמת בגרסה פשוטה וטעימה . מנימום מצרכים אבל מקסימום של עונג וטעם. עונג שבת קראנו לסיר הזה. ובצדק!

אמצע הלילה, לא נרדם, בקשו ממני כבר כמה פעמים מתכון לקציצות דגים ולא עשיתי עם זה כלום. סרטון כבר צילמתי. אני חייב לעצור רגע, לכתוב מתכון ולעמוד בהבטחות שלי. אז סוף סוף קבלו מתכון לקציצות דג חריפות עם גרגירי חומוס. סיר שהוא ארוחה שלמה ומככב אצלי בארוחות שישי ולפעמים גם סתם באמצע שבוע.

החורף (לצערי) עדין כאן. מצטער. פשוט כל הזמן קר לי.. עונת התפוזים עדין בשיאה. אכלתי אתמול תפוז ככ מתוק ומיד חשבתי על שידוך למנת עוף הנה מתכון סופר קל ומהיר. פשוט לערבב את כל המצרכים של המרינדה. לעשות היטב ולשכוח שעה בתנור. רוצים שיצא טעים יותר, תכינו את המרינדה, ערבבו עם העוף ותכניסו בקערה סגורה למקרר ללילה מראש.

סיר משמח קציצות לולה ברוטב עגבניות פשוט ועשיר בסגנון איטלקי. הכי כיף מעל אורז ותענוג בתוך חלה.

ימי הקרונה הכניסו את אמא שלי לסגר. איש לא בא ולא נכנס לבקר. בכל שיחת וידאו היא עצובה וכועסת. מתנגדת לסגר! רוצה שנבוא לבקר, לאכול מהסירים שלה. מתגעגעת להמולה סביבה. שנים שהיא במרכז העניינים. אמא ל-8 שהיא כל עולמם. התקשרתי לספר לה שבלית ברירה אני מכין את הכרוב הממולא שלה לשבת. ביקשתי שתזכיר לי שוב מה הכניסה בפעם הקודמת שהייתה שוב הכי טעימה מכל אלפי הפעמים הקודמים. "אל תכין, אני רוצה שתבוא לאכול אמרה". הלוואי וזה היה אפשרי, אבל היא מתעקשת, "בוא לכאן" אני מוכנה לשלם את הקנס שתקבל

זכרונות ילדות. כמה אכזרי זה להיות ילדי מפתח. הייתי חוזר הביתה אחרי יום ארוך בבית הספר, כל הדרך הייתי מדמיין את ארוחת הצהריים שמחכה לי. בכל פעם כשהייתי נכנס הבית, הייתי רואה את הסירים על הכיריים ומדמיין לעצמי מה אני הולך לאכול הפעם! הייתי מפליג עם החשקים שלי במחשבות, זורק את תיק בית הספר, רוחץ ידיים ומתקרב לכיריים. מלא תקווה הייתי פותח את הסירים - הלוואי שיהיה את האוכל שאני הכי אוהב, הלוואי ויחכה לי שם הסופריטו המאודה של אימא שלי. יום אחד, כחלק מהרוטינה הקבועה, פתחתי את הסיר ו

הרבה נכתב ונאמר על פאי רועים. קדירת בשר עשירה, פירה מנחם מעל. חלום גם לילדים וגם למבוגרים. אני דווקא בוחר להכין את הפאי ב-2 דרכים. הראשונה, תבשיל קדירה עשיר עם קוביות קטנטנות של בשר רך ונימוח. פחות מתחבר לטעם של פירורי הבשר במנה, ולכן אני חותך את הבשר לקוביות קטנטנות שכיף לעטוף בפירה. כל מיני סוגי בשר מתאימים לבישול ארוך. כאן השתמשתי בבשר מספר 2 (צלעות). קניתי בגוש אחד וקצצתי לבד לקוביות בבית. בכל זאת אני בוכרי ואצלנו כולם קוצצים חחח.

אם אתם עדין מתלבטים לגבי מנת הבשר לחג, ההתלבטות הסתיימה ולמה? תעצרו רגע ותסתכלו על הנתח הוורדרד הזה. אחח. רוסטביף עסיסי מלא במיץ. השקט הזה, רגע לפני שמגישים את הרוסטביף לשולחן, הסכין שפורסת. ואתם עדיין מתפללים לקבל פרוסה שמנמנה, ורודה ומחייכת. חיכיתם לחג, נכון? הכי כיף חג!

המנה האולטימטיבית לשולחן החג. שדרות של בשר אסאדו עסיסי, נימוח בפה. בדיוק כזה שגורם לאורחים לצרוח מרוב אושר. את המנה מכינים בסיר אחד. בלי נייר אפיה. בלי תבניות . הפטנט הוא בסיר! שלמעשה אוגר את החום ומייצר טמפרטורה מושלמת לצליית בשר. מכסה הסיר אוטם ומייצר גם סוג של לחץ שמסייע בריכוך הבשר. מומלץ להיעזר בסיר עם מכסה שמתאים לחום גבוה בתנור (220 מעלות).