ימי הקרונה הכניסו את אמא שלי לסגר. איש לא בא ולא נכנס לבקר. בכל שיחת וידאו היא עצובה וכועסת. מתנגדת לסגר! רוצה שנבוא לבקר, לאכול מהסירים שלה. מתגעגעת להמולה סביבה. שנים שהיא במרכז העניינים. אמא ל-8 שהיא כל עולמם. התקשרתי לספר לה שבלית ברירה אני מכין את הכרוב הממולא שלה לשבת. ביקשתי שתזכיר לי שוב מה הכניסה בפעם הקודמת שהייתה שוב הכי טעימה מכל אלפי הפעמים הקודמים. "אל תכין, אני רוצה שתבוא לאכול אמרה". הלוואי וזה היה אפשרי, אבל היא מתעקשת, "בוא לכאן" אני מוכנה לשלם את הקנס שתקבל

כבר שנים, שבכל פעם מחדש כשאני מעלה תמונה של אושפלוב ברשתות החברתיות, מגיעות אלי המון שאלות של סקרנים “איך עשית את זה?” תמיד כשאני מתאר את אופן ההכנה, 70% מהאנשים מגיבים ברתיעה, מסובך להם, ובצדק. מנת האושפלוב הבוכרית הצליחה להעמיד רף קושי גבוה בגלל מורכבותה. הבישול של האושפלוב מתבצע בצורה של שכבות שמצריך להכיר היטב את הטכניקה, אופן התיבול המיוחד, כמות השומן הנחוצה, צורת החיתוך ובעיקר ההפרדה של השכבות ואופן הגשתו. חשבתי וחשבתי וניסיתי להבין איך אפשר ליהנות ממנת אושפלוב טובה מבל

זכרונות ילדות. כמה אכזרי זה להיות ילדי מפתח. הייתי חוזר הביתה אחרי יום ארוך בבית הספר, כל הדרך הייתי מדמיין את ארוחת הצהריים שמחכה לי. בכל פעם כשהייתי נכנס הבית, הייתי רואה את הסירים על הכיריים ומדמיין לעצמי מה אני הולך לאכול הפעם! הייתי מפליג עם החשקים שלי במחשבות, זורק את תיק בית הספר, רוחץ ידיים ומתקרב לכיריים. מלא תקווה הייתי פותח את הסירים - הלוואי שיהיה את האוכל שאני הכי אוהב, הלוואי ויחכה לי שם הסופריטו המאודה של אימא שלי. יום אחד, כחלק מהרוטינה הקבועה, פתחתי את הסיר ו

בכל פעם כשהייתי אומר את המשפט: ״סבתא אני רעב״. סבתא הייתה עונה לי, כאילו באוטומט, בלי לחשוב פעמיים “לטגן לך צ’יפס?”. סבתא שלי, האמינה בתפוחי האדמה, ירק בסיסי, שהיא סומכת עליו שישביע כל רעב.

כל מטבח והכיסון שלו, וכמו כל עדה שמכבדת את עצמה, גם לבוכרים כיסון משלהם! אצלנו קוראים לזה “מנטו”! בכל בית בוכרי תמצאו סירים גבוהים, עם קומות. הסירים האלו מיועדים במיוחד לאחת המנות האהובות של העדה, הכוכבות, המנטו. מדובר בכיסונים שממלאים בבשר כבש ובצל, בצק מאודה ותבלינים אוזבקיים. או במילים אחרות חלום בוכרי של ממש!

בחוץ סערה משתוללת, גשמים עזים, רוחות וברקים. הכי מתחשק לי לחזור הבייתה עכשיו, למיטה החמה, ויש את הרגע הזה, שאני מדמיין לעצמי את סבתא במטבח, חלונות הבית מזיעים, וריח של מרק בשר באוויר. אני רק נכנסהבייתה וסבתא מיד מבקשת שאגש לשטוף ידיים ואתיישב ללגום משיקוי הקסם שרקחה. מרק הבורשט האדום של סבתא. זכרון ילדות טעים.

הגעתי למסקנה שמנות עם שמות מוזרים הם המנות הכי טעימות 😂 עכשיו נסו לשנן את המילה. צ׳לפק הספינג הטריפוליטאי או הלנגוש ההונגרי בגירסה הבוכרית! לחמניות אווריריות המטוגנות בשמן עמוק. מוגשות עם מטבל יוגורט מטובל.

סופגניה. ריבה. קצפת. שפריץ של קצפת וטופי. אבקת נצנצים וסוכריות צבעוניות. נו באמת!? אתם רציניים איתי? איך לקחת את הקונספט של המטוגן והפכתם אותו למתוק וקיטשי? למה? אבל למה? לא עדיף שבמקום כל הקשקשת הזאת, ניקח בשר בקר טרי, נערבב אותו עם תבלינים, בצל, צילי ועשבי תיבול ונכניס אותם לתוך בצק סופגניות עננים, ונטגן את כל הסיפור בשמן עמוק? נראה לי עדיף! חחח

אין בצק טעים יותר מכזה שעובר טיגון. חג הטיגונים תכף כבר פה וזה מתבקש להכין ציבורקי בוכרי – סהרוני בצק ממולאים בבשר שזה יאמי דאמי.