שמח לשתף גם כאן בבלוג את המדריכים שעשיתי יחד עם תנובה לשבועות. הסרטון השלישי: בצק היוגורט המושלם לחלות ממולאות בשנה האחרונה, נראה שכולם החלו לאפות חלות ביתיות. רוצים להצטרף לטרנד? יש לי את הבצק המושלם בשבילכם במדריך המלא לחלות לחג השבועות

אחח ממולאים, איזה טעים, כמה מנחם, שהמילוי והירק מתאחדים לביס אחד ונמסים האחד אל השני. אין חג שאני לא מכין ממולאים, כל פעם ירק אחר, מילוי קצת שונה, תוספות משדרגות, הכי הכי טעים והכי מרשים. מה שכן כל פעם שאני מכין את המנה הזו אני מקפיד על טעם המים שהם רכיב מרכזי במנה, אני משתמש במים טעימים ואיכותיים מבר המים שלי של תמי4. ככה אני יודע שהמנה תצא טעימה ואיכותית ביותר.

אפילו אם אתם מארחים רק את עצמכם לארוחת החג השנה, עשו לעצמכם טובה ונסו את החלה הזאת, שהיא מנה ראשונה ותוספת ועיקרית - והכל במאפה אחד מושלם. הישר מהסדנאות שלי, קבלו מתכון לחלה ממולאת בבשר שתעשה לכם - למרות הכל - חג שמח!

אני זוכר בתור ילד, פק"ל, פעם בחודש, אמא הייתה מבשלת בצלים, ממלאת אותם ומפנקת את אבא בארוחת שישי עם סיר של בצלים ממולאים. אני עוצם את העיניים ונזכר בסירים המתקתקים האלה, בצלצלים קטנטנים ממולאים במילוי רך כמעט נמס בפה. רוטב סודי משגע. עוצם ונזכר בוויכוחים על הסוכר. הוספת? או לא? פעם הבצלים היו מתקתקים יותר. אבל עדיין אימא הייתה מוסיפה טיפונת סוכר.. להתקרמלות. אהבה להטריף אותנו. ובכל פעם היינו מלקקים את האצבעות. בבוכרית קוראים למנה הזו "אושי פיוזי" .

לשבת וחג או שמתחשק טעים וחמצמץ, סיר צהוב מלא באור וחום של בית. קציצות רכות רכות על תחתיות של ארטישוק רכות לא פחות וכל זה שוחה בתוך רוטב טעים שכיף להטביע בתוכו אורז. הנה המתכון בגרסה שלי, לא כמו שאימא שלי נהגה להכין באולמות האירועים שעבדה. ואלוהים כמה עבודת פרך זאת הייתה עבורה. להכין מילוי, למלא, לצפות בקמח, בבלילה, לטגן ואז ברוטב. 2 ביסים ובטן יש חושך. ובאמת. באמת שבאמת (כתבתי 3 פעמים באמת) הטעם זהה לחלוטין רק שפחות עבודה ופחות קלוריות.

עזבו הכל. אתם החיים! למעלה מ- 2000 לייקים ועוד אלפי תגובות בקבוצת הפייסבוק ובאינסטגרם שלי על העוף הממולא. העוף שאמא שלי מכינה בכל ארוחת שישי. פשוט. מהיר. מרשים ותמיד גונב את ההצגה.

מה עושים בשבת? תמיד עולה השאלה הזו. יש לי נערות מתבגרות בבית, ממזמן ויתרנו על קטיף, ג'ימבורי או ביקור בגן חיות. בכל סופ"ש מחדש אנחנו שוברים את הראש, לאן מטיילים. באופן אישי אני מאוד אוהב שווקים, שוק טירה, שוק הציפורים שבכפר קאסם הם יעדים נבחרים.

ימי הקרונה הכניסו את אמא שלי לסגר. איש לא בא ולא נכנס לבקר. בכל שיחת וידאו היא עצובה וכועסת. מתנגדת לסגר! רוצה שנבוא לבקר, לאכול מהסירים שלה. מתגעגעת להמולה סביבה. שנים שהיא במרכז העניינים. אמא ל-8 שהיא כל עולמם. התקשרתי לספר לה שבלית ברירה אני מכין את הכרוב הממולא שלה לשבת. ביקשתי שתזכיר לי שוב מה הכניסה בפעם הקודמת שהייתה שוב הכי טעימה מכל אלפי הפעמים הקודמים. "אל תכין, אני רוצה שתבוא לאכול אמרה". הלוואי וזה היה אפשרי, אבל היא מתעקשת, "בוא לכאן" אני מוכנה לשלם את הקנס שתקבל

אימא שלי היקרה, אלופת הממולאים בישראל! אין ולא יהיה על הטעם של הממולאים שלה.  כשהייתה לי את המסעדה. פעם בשבוע הייתי מוציא אותה בכוח מהבית ומביא אותך למלא למלא בלי הפסקה.  היא כל כך אוהבת לבשל לאחרים שהחיוך היה נשאר שבוע ימים על הפנים! אני עדין מנסה להבין מה בדיוק היא עושה שזה יוצא כל כך טעים.