בימים האחרונים החטיף הזה שורף את הרשת, ואפשר להבין למה. הרי אין פלא גדול יותר מלקחת דף אורז יבשושי וחסר הוד ולראות אותו הופך, במחי טיגון בלבד, לחטיף אוורירי ופריך. במה מתבלים? אפילו רק עם מלח זה שוס!

אני יושב בסלון ושואל את את בנות הבית? תתארו לי את הלביבות של סבתא בפסח. מה לכתוב על הלביבות האלה? רבע שעה צחקתי בגלל התגובות שלהן.. מצד אחד פוחדות מהטעם הממכר. לביבה מביא לביבה.. זה משמין! ומצד שני ממש רוצות שפסח כבר יגיע ובבית יתמלא ריח הטיגון של הלביבות.

היום קפצנו לשוק האהוב עלינו. שוק מחנה יהודה. פתחנו בבית דוכן פיש אנד צ’יפס. אני הטבח, הסו שף, המלצר והקופאי. ליאור כמו תמיד מארחת, החייל שלנו והילה עם הלקוחות שאפילו לא משאירים טיפ וכן. אלה היא מנהלת חברת הניקיון חחח

קציצות טונה מעולות שמכינים מכלום מרכיבים ובכמה דקות!

מכירים את זה? אתם מטיילים בקניון, בסמוך לדוכני המזון. ותמיד מציעים לכם לטעום מהנגיסי עוף הקטנים האלה, שמצופים ברוטב צ׳ילי חמוץ מתוק? החבר׳ה שם יודעים , שהנגיסים האלה הם למעשה הדבר הכי טעים שיש! וכולם נופלים מהם והם למעשה משדלים אותנו! חחח שנים שהייתי אוכל בתור פקיד ארוחות אסיאתיות של פיקנסין לצד אורז מטוגן או ספגטי צהוב עם ירקות בתחפושת אסיאתית. עם השנים למדנו לאהוב את כל השאר. אבל הפייבוריטים נשארו נגיסי העוף המשגעים. קריספים חמים. עם ציפוי חמוץ מתוק כזה. בקיצור טעים. וזה ב

נכון אומרים שהצורך הוא אבי ההמצאה? אז את הפריקסה המשודרג הזה המצאתי באמצע ההכנות, רגע אחרי שגיללתי שלא נותרה אף קופסת טונה במזווה. התוצאה: פ

אחרי שאכלנו שניצל מצופה בביסלי, זה רק הגיוני שנעבור לחטיף הפריך הבא, לא? הבונוס: קריספיות שלא דמיינתם

בכל פעם כשהייתי אומר את המשפט: ״סבתא אני רעב״. סבתא הייתה עונה לי, כאילו באוטומט, בלי לחשוב פעמיים “לטגן לך צ’יפס?”. סבתא שלי, האמינה בתפוחי האדמה, ירק בסיסי, שהיא סומכת עליו שישביע כל רעב.

יאמממאא. כמה שאני שונא לטגן שניצלים!! ואולי כי יש לי טראומה, כילד, הלכתי בחופשות לעבודה של אמא. ובחיי. שבכל יום דפקתי מאות שניצלים. ואולי כי זה מלכלך. ארוך. שלבים. מעייף. וכן. אני תמיד מעדיף להכין כיסונים או שכבות של עוגות. רק לא שניצלים. אבל.. במקרה של השניצלים האלו. אני מוכן להכין שוב ולקחת בחשבון את כל הכאב ראש שמסביב. ולמה? ראשית כי זה טעים כמו החיים. טעים כל-כך ששכחתי שאנחנו בהסגר הקורונה. ושנית. כי עד כה, הבנות לא מפסיקות להתלהב, מחמיאות ואפילו קמו באמצע הארוחה לנשק אות