אני יודע לתאר היטב את העונג. את הטעם. את הטירוף. והבעיה היחידה – אין לי מושג איך לקרוא לעגות שמרים הזאת. שלחתי לכל החברים תמונות וסרטונים - ביקשתי שישלחו רעיונות לשמות – אבל כולם תקועים. רון הפעם הגזמת הם אומרים ומשנים נושא. מציעים שמות מוזרים ומוגזמים. ואני בסה"כ רוצה לומר שמדובר בעוגת שמרים פשוטה. שהבצק שלה רך כמו עננים ומתקתק. הטכניקה חדשנית. במקם לרדד, למרוח, לפזר ולגלגל. במקום לקרוץ, לחתוך או לקלוע. פשוט מזריקים לתוך העוגה מלא מלא גנאש. וזהו. זאת הכלה. והיא טעימה בטירוף

זה חדש. זה מהפכני. זה מטורף. זה שוס. זה היסטרי!! תשכחו כל מה שידעתם עד היום על שווארמה! קבלו שיטה חדשה ומהפכנית להכנת שווארמה ביתית מנצחת! המתכון הכי קל בעולם. בלי מחבתות, בלי מנגלים. בלי כאב ראש ו-100% הצלחה! שווארמה פרגיות מהפכנית בתבנית - רון יוחננוב

מתכון קליל שבקלילים לעוגיות לימון מהממות שאין לכם שום סיכוי לא להצליח.

רגע לפני החג, אני מגיש לכם קינוח מטריף שמכינים מ-2 מרכיבים בלבד ב-5 דקות. הילה שלי ביקשה לקרוא להם כדורי קסם. היא זוללת וזוללת ועדיין לא נרגעת מהרעיון של 2 מרכיבים שהופכים את הכדורים האלה למטריפים. הגיע הזמן לגלות לכם את הסוד. מדובר בעוגיות אוראו שפוגשות ממרח סויה מעולה של אלטרנטיב

את ראש השנה (חג ראשון) אנחנו חוגגים בדרך כלל עם הצד של אשתי. ובחג השני עם המשפחה שלי. בכל שנה אני משקיע בקינוחים מפונפנים, קצפות, זילופים, ושוקולדים מטפטפים 😂. ואז, משום מקום, המארחת שלנו, לאה, דודה של אלה. מוציאה מהמטבח את העוגה שהכינה. העוגה שמשאירה תמיד אבק לכל העוגות שאני מכין. יש משהו בעוגה הזו, בנראות המחוספסת, הכפרית, השכבות ו-התפוחים שפשוט כובש את כולם.

את המגולגלות האלה שאנחנו נוהגים להכין בד"כ בראש השנה, לימדתי הערב בסדנת זום לזוכים בפעילות של פרימור בקבוצה. אתגרתי את החברים בקבוצה ומפה לשם אני כאן. מול המחשב. עומד בהתחייבות שלי וכותב לקוראים שלי מתכון באהבה. רק שיהיה לכם טעים ומהנה בסגר שנכפה עלינו. ושנהיה בריאים ושמחים - תמיד!

לחמניות רכות ומעוצבות שמכינים בקלי קלות העיצוב הייפיפה מכניס לאווירת החג ומקשט את השולחן.

אפילו אם אתם מארחים רק את עצמכם לארוחת החג השנה, עשו לעצמכם טובה ונסו את החלה הזאת, שהיא מנה ראשונה ותוספת ועיקרית - והכל במאפה אחד מושלם. הישר מהסדנאות שלי, קבלו מתכון לחלה ממולאת בבשר שתעשה לכם - למרות הכל - חג שמח!

אני זוכר בתור ילד, פק"ל, פעם בחודש, אמא הייתה מבשלת בצלים, ממלאת אותם ומפנקת את אבא בארוחת שישי עם סיר של בצלים ממולאים. אני עוצם את העיניים ונזכר בסירים המתקתקים האלה, בצלצלים קטנטנים ממולאים במילוי רך כמעט נמס בפה. רוטב סודי משגע. עוצם ונזכר בוויכוחים על הסוכר. הוספת? או לא? פעם הבצלים היו מתקתקים יותר. אבל עדיין אימא הייתה מוסיפה טיפונת סוכר.. להתקרמלות. אהבה להטריף אותנו. ובכל פעם היינו מלקקים את האצבעות. בבוכרית קוראים למנה הזו "אושי פיוזי" .